סקירת ספרות

      סקירה ספרותית:

בעבודת החקר אבדוק האם הצילום עוסק בתיעוד מציאות או מטרתו עיצוב דעה ע''פ המאמרים שמצאתי ותערוכת עדות מקומית.

במאמר ''שחור ולבן'' מאת קמפף,ל' (2007). המשקף חדשות קשות הטענה המקובלת בחקר התקשורת היא שברגעי משבר הפוקדים את מדינת הלאום, דוגמת מלחמה, עיתונאים נוטים להתגייס למען המאבק, היינו לטובת האינטרסים של הממסד הצבאי והפוליטי. סקירה של סוגות עיתונאיות שונות שבלטו במהלך האינתיפאדה השנייה מראה שבהתנהלותה של התקשורת קיימת פתיחות חדשה, שאינה תואמת את ’נוהל המלחמה' המתואר במודל ה'התכנסות'. בצד התגייסות מסוימת של התקשורת לטובת הממסד, זיהינו גם מגמות ’אנטי–פטריוטיות'. שלא כמו באינתיפאדה הראשונה, שבה הודרו הפלסטינים מן המרקע או לחלופין הוצגו כדמויות דמוניות, באינתיפאדה השנייה, למרות האלימות הקשה שגבתה מחיר דמים כבד מהצד הישראלי, צפינו בדמויותיהם האנושיות של מנהיגים פוליטיים, של קרבנות, של עדים ואפילו של טרוריסטים. על בסיס ניתוח תמונות חדשותיות ומסגורן הטקסטואלי ב'הארץ' וב'ידיעות אחרונות' בין השנים 2000—2005 נאשש את טענותינו: א. שבאינתיפאדה השנייה התרחב הכיסוי התקשורתי וכלל, בצד עושר של ייצוגים של הפלסטינים כ'אויב'.

מאמר נוסף ''מצלמים כיבוש'' מאת נתזון,ר' (2008).תומך בצילום עיתונאות כמבנה מציאות, נתזון חקר אודות הכיבוש הישראלי ואיך הוא בא לידי ביטוי בתצלומי עיתונאות.: הדרך ליוצרם של דימויים הפותחים אפשרויות חדשות להבנת הכיבוש הקיימת טקסט פתוח, אך היא חסומה בפני צלמי עיתונאות המקצועיים, יצור תצלומי העיתונאות חוסמים את הופעתם של דימויים אלה ורק תצלומים מעטים מצליחים לחמוק ולהציב  עיון חזותי ביקורתי ורלוונטי להדגשת ההשקפה.

ניתן לראות במאמר ''פענוח הסוד של הצופה'' מאת לוי,ה'. במאמרה הקולנוע במיטבו, כמו הספרות והמיתוס, הנו מראה המשקפת לנו היבטים של עצמנו, המבט הנרקיסיסטי מותמר למבט שוחר אמת ומודעות עצמית. בידי הקולנוע התפקיד להביא לא רק את היחיד אלא גם את החברה למודעות לתכנים החשובים לה. במובן זה הקולנוע מופעל על ידי הלא מודע הקולקטיבי שדוחף את האנושות לתהליכי שינוי והתפתחות. הוא מקדם את התודעה הקולקטיבית וכך דוחף לשינויים אישיים וחברתיים ,הצופה הוא אובייקט אשר מופעל ע''י אמוציות שנוצרות ע'' ראיית תכנים שונים במדיה החדשותי, הצילומית.

ואילו ניתן לראות במאמר ''הצילום כראי תקופה'' מאת סונטאג ,ס'(1979).את ההבדל בין צילום אובייקטיבי (מציאותי) לבין הבניית המציאות ע''י השלטון. הצילום אינו מביא העתק סתמי של המציאות אלא הוא שב וממחזר. ההבדל בין הצלם בתור עין אינדיבידואלית לבין הצלם כרשם מציאות אובייקטיבי נראה בעיננו כהבדל בסיסי, אשר לעתים קרובות מתייחסים אליו בטעות כאל מה שמפריד בין הצילום כאמנות לצילום כמסמך, אך שניהם אינם אלא הרחבות הגיוניות למשמעו של הצילום. ההנחה שכל דבר בעולם עשוי לשמש כחומר למצלמה מבוססת על שתי גישות. לפי הגישה ה-1, אתה מוצא יופי או לפחות עניין בכל דבר עם עינך תהה די הצורך, הגישה השנייה מתייחסת לכל דבר כל מושא של שימוש מסוים עתה או בעתיד, כחומר להערכות, להחלטות ולנבואות. לפי הגישה הראשונה אין דבר שאינו צריך להיראות, לפי הגישה השנייה אין דבר שאינו צריך להירשם לזיכרון.

המצלמות מגדירות את המציאות בשתי דרכים מהותיות לפעילותה של חברה מתועשת מתקדמת: כמחזה ראווה (להמונים) וכמושא לפיקוח (לשליטים).

ואף ניתן ליראות במאמר ''הפדגוגיה של המדוכאים'' פריירה,פ'(1981).את אופן ההשקפה של התלמידים דרך הצילום, בתהליכי הלמידה והוראת הצילום בתיכון נגלו בפנינו עמדותיהם ודעותיהם של התלמידים כמו ביטוי עצמי ומשמעותי בערוץ.

טקסטים תקשורתיים

בנוסף לכך ניתן לראות בכתבה ''ההיררכיה מרתיעה של זוועות'' הרמון, א'(2010). ניתן לראות את אחת הצלמות אשר מוצגות בעדות מקומית מתייחסת גם היא לתנועה המעגלית של המציאות לעומת הסיזיפיות שבעבודת הצלם: "השטחים אותם השטחים, העימותים אותם העימותים", היא אומרת. "במעין טקס קבוע ועיקש הצלמים יוצאים אל השטח לחפש את התצלום המכונן הבא/סיפור פורץ. אלפי התצלומים שהגיעו לתחרות,אשר תומכים בעיצוב דעה בעזרת תמונה שתופסת את עיני הצלם.

וכן ניתן ליראות בכתבה ''שליחי המציאות'' שמש, ע'(2010). מציגה את ההשקפה של האנשים אשר מתעדים צילום מסוים בכדי לגרום להחדרת התצלום בתודעת הרואה,כוחם של צילומים רבים המוצגים בתערוכה לטלטל ולחרוט בלב רואיהם את המסר הדנוטטיבי בעזרת דימוייהם הקשים, רב מאוד. הערות מלוקטות ושפת הגוף של צופים רבים מעידים על החוויה הלא פשוטה שחלק לא מבוטל מהצילומים זימנו להם.

ואילו ניתן ליראות בכתבה ''הצלם דן חיימוביץ' נרתע מפורנוגרפיה של העוני'' קנטור,ש'(2015). איך שיקוף המציאות של העוני נוגע בצלם,סיפור פורץ,''קשה לי נורא לראות עוולות, דברים שלא עובדים כמו שצריך, התעמרות באנשים. כשאני רואה את הדברים אני מגיב. הדרך שלי להגיב היא דרך הדימויים", אומר דן חיימוביץ' שיציג השנה שתי סדרות מאלפות ב"עדות מקומית", התערוכה האזורית לצילומי עיתונות הנערכת זו השנה ה־13.

ובנוסף לכך ניתן ליראות בכתבה ''הפגנת יוצאי אתיופיה'',שיחה מקומית(2015).את חוסר השווין במציאות שמתבטא מצד הקהילה האתיופית באמצעות מחאה,במשך שעות ארוכות הפגינו אתמול, יום ראשון, כ-7,000 יוצאי אתיופיה ולצידם תומכים רבים במרכז תל אביב במחאה על האלימות המשטרתית והממסדית, והאפליה השיטתית כלפי קהילה שלמה רק בשל צבע עורה וכך מתבטא שיקוף המציאות, בניגוד להבניית המציאות שהחברה יצרה.

לעומת זאת ניתן ליראות ''בכתבה ההפתעה שמזמנים צילומי עיתונות שהוצאו מהקשרם'' אשכנזי,י'(2014).את עיצוב הדעה המואבק,המסר הדנוטטיבי של חרדי שאינו רוצה להתגייס נמצא בתוך חדר בבסיס צה''ל אשר מחכה לתורו מול החוקר אך במבט שני ניתן לראות שהחרדי שמחכה עם רשומות ממתין לכניסת הרב להצבעתו בבחירות לכנסת ה–19 בבני ברק,כך, התבנית וההקשרים המוכרים בתפישת הצופה ביחס לחרדים מתבררים כשגויים.

לפיכך הנושא שאחקור הוא:צילום כמעצב דעה או משקף מציאות,''בתערוכה עדות מקומית''(2017).